ילדות וילדים נולדים כיום לעולם דיגיטלי. הם ידברו אינטרנטית שוטפת בין אם נרצה ובין אם לא. אבל בינתיים, כשהם עוד פעוטות, מתפקידנו להגן עליהם מפני חשיפה עודפת לטכנולוגיה. ממש כפי שאנו דואגות לבריאות, תזונה, פעילות גופנית, חשיפה לתכנים מותאמים, כך גם החשיפה הטכנולוגית צריכה להיות מבוקרת. העולם הטכנולוגי אמנם טס קדימה בעשורים האחרונים, והחשיפה של הפרט האינדיבידואלי אליו הולכת וגדלה מיום ליום. ועדיין, אנחנו כיצורים אנושיים לא עברנו מהפך ביולוגי בזמן הקצרצר הזה. יש לנו אותם צרכים רגשיים, אותו מוח ואותן מוגבלויות שהיו לאמהותינו ולאמהותיהן וכן הלאה.

 

ילדות מוקדמת: שנים שלא יחזרו

השנים הראשונות לחיים הן שנים של למידה בלתי פוסקת. התפתחות שפה, אינטראקציה חברתית, פתרון בעיות, דמיון, הנאה מהגוף, מוסיקה, תנועה, שירים ושמחת חיים. השטף הזה כל-כך טבעי, שזה יהיה ממש פשע לעצור אותו בהצמדות למסך כזה או אחר. לא שאני טוענת לנזירות, אך עדיין חשיפה למדיה מתאימה בכמות מוגבלת תהיה בהחלט מספיקה בשלב הזה. ילדות בגילאים הצעירים לא זקוקות לזה. יש בהן הנאה טבעית גם מבובה מסמורטטת ודובי מרוט. בנייר עמדה בנושא "מדיה בגיל הרך" שפורסם בנובמבר 2014 על ידי האיגוד הישראלי לרפואת ילדים, יש התייחסות לחשיבות המשחק: "משחק בגילאים הצעירים הוא רכיב חשוב בהתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של ילדים. משחקים המצריכים אלתור מפתחים למידה של מיומנויות לפתרון בעיות ולטיפוח היצירתיות. במחקר בו נבדקו ילדים בקבוצות הגיל שנה, שנתיים ושלוש נמצא כי טלוויזיה דלוקה ברקע לא רק הפחיתה את משך זמן המשחק של הילד, אלא גם הפחיתה את הריכוז שלו במהלך המשחק[**]. ילדים המשחקים בזמן שהוריהם צופים בטלוויזיה נעצרים להביט בתוכנית, עוצרים את מהלך המשחק ולעיתים קרובות עוברים לפעילות אחרת לאחר ההפרעה[**]."

 

בילדות היכולת להנות ממשחק בחול היא בלתי מוגבלת

 

ילדות בסביבה לא סטרילית

קל להגיד, קשה לבצע. במיוחד כשבסביבה אחים ואחיות גדולים יותר, וכמובן שהקטנים והקטנות רוצים כמו הגדולים. אך כפי שיש פעילויות המתאימות לכל קבוצת גיל, כך גם צריכת המדיה צריכה להיות מותאמת גיל. אם האחות הגדולה בת השמונה מטפסת לבד על הסולם הכי גבוה בגן השעשועים ונתלית על חבל של  טרזן, אז האח הקטן בן השנתיים עשוי מאוד לקנא. לא מזהה הורים בסביבה שיסכימו לשלוח אותו לבד לפעילות הזו. אז למה טרזן לא ומדיה כן? כי זה יותר זמין, נראה יותר בטוח, יותר קשה להגביל? הנזקים אמנם סמויים מהעין, אך לטעמי אין הבדל מהותי בין שני המקרים, בטח כשמדובר בחשיפה קבועה ויומיומית.

 

שעמום בונה

ישנם פסיכולוגים ופילוסופים שהקימו את בית חלומותיהם מתמלוגי הספרים שכתבו על חשיבות השעמום אצל ילדים. השעמום גורם ללקיחת אחריות על יצירת עניין פרטי, יצירתיות, עיבוד של חוויות ועוד. הזמן ה"ריק" כביכול, מצמיח מתוכו שירים, סיפורים, משחקי דמיון, והכל על קנבס ריק. יש בילדות יכולת טבעית ליצור יש מאין, לכל היותר עם עזרה של כמה צעצועים פשוטים. כאדם בוגר בתקופה של בנייה בחיים, לעיתים אני מייחלת לקצת שעמום מבורך, כזה שבעקבות התסכול שבו ינבטו רעיונות רעננים ומבט מחודש על החיים. זו זכות להיות משועממים, מתנה שבאופן טבעי קיימת בילדות, מי אנחנו שנגזול אותה?

 

לרוץ מהר

פה ושם אני רואה כתבה שמצטטת מאמר או מחקר, על אפליקציה או תוכנה חדשה שמזרזות את התפתחות היכולות הקוגניטיביות של הפעוטות. גם בהנחה שהמחקרים אמינים, נשאלת השאלה: על חשבון מה ההאצה הקוגניטיבית מגיעה? השנים הראשונות לחיים נועדו לפתח יכולות רגשיות ובין-אישיות בצורה ישירה ובלתי אמצעית, הזדמנויות שלא יחזרו בעתיד. אז יכול להיות שאותם פעוטות שנחשפו מגיל צעיר למדיה דיגיטלית יגיבו יותר מהר לגירויים, ומוחם ילמד להסתדר טוב יותר עם שפע המידע שמציף וזמין. אך ההסתגלות הזו באה על חשבון משהו, ובתקופת הילדות ישנן משימות חשובות מאלו.

 

אין לאן לרוץ ואין לאן למהר

 

ישתלם בבגרות

היכולת לקשור קשרים בין-אישיים, יצירתיות שמקורה בתרגול השימוש בדמיון, הכרות עם הגוף, כל אלו יבואו לידי ביטוי בכל תחומי החיים בבגרות. בעלות הכישורים האלו יהיו ביתרון על חברותיהן שיהיו בחוסר, מפני שבגיל צעיר מאוד נצמדו למסך. היכולות הטכנולוגיות ירכשו כך או אחרת. השאלה היא האם יהיה ניתן בהמשך החיים לפצות על השנים האבודות בהן הפעוטות בהו במסך או שיחקו במשחקים דיגיטליים. להרגשתי מדובר בהזדמנות פז שאינה חוזרת.

 

עוד מעט עוד קצת

הפוסט לא מציע למנוע את העולם הדיגיטלי מהילדים. הכוונה היא לדחות את החשיפה לטכנולוגיה לגיל מאוחר יותר על מנת לאפשר התפתחות של תחומים אחרים בגיל הצעיר. זה הזמן כהורים לעודד משחק חופשי ולהמנע מהפצצה מלאכותית של גירויים, בין אם הם דיגיטליים ובין אם לא. החשיפה לטכנולוגיה תגיע בכל מקרה, אך ילדות וילדים שיגיעו עם מיומנויות בתחומים ה"אנלוגיים", יוסיפו עליהן את המיומנויות הטכנולוגיות והשילוב הזה יקנה להם כלים טובים יותר לחיים.

 

אהבתן את הפוסט? הרשמו כאן ומבטיחה לעדכן אתכן בפוסטים חדשים:

*הפוסט נכתב בלשון נקבה אך מיועד לנשים, גברים ומגדרים אחרים בצורה שווה.

 

**Armstrong GB, Greenberg BS. Background television as an inhibitor of cognitive processing. Hum Communic Res. 1990;16(3): 355-386.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.