פמיניזם טכנולוגי זה מעייף

אחת התובנות שלי מתוך כתיבת הבלוג היא: פמיניזם זה מעייף. צריך כל הזמן… לחשוב! וזה נורא מעייף. הרבה יותר זורם מחשבתית פשוט לכתוב בלשון זכר רבים, כמו שאני רגילה מאז שאני ילדה. הלשון ה"גנרית" (עאלק). כשאני כותבת בלשון נקבה אני צריכה מאוד להתאמץ, להיות במודעות ולשים לב. אפילו את כותרת הדף "דברים שמהנדסות אומרות" כתבתי בהתחלה כ-"דברים שמהנדסים אומרים", עד שהסבו את תשומת ליבי. הייתי כבר קצת עייפה וזה ככה חלף על לידי…

אז למה בכל זאת את מתעקשת

דווקא מתוך הקושי הזה, עולה הצורך. הצורך במודלים ויצוגים נשיים בכלל ובעולם הטכנולוגי בפרט. הנשים קיימות שם לגמרי, הן רק פחות בולטות, פחות הדבר הראשון שקופץ לראש כשחושבים על טכנולוגיה. כשבוחנים את אוכלוסיית הסטודנטים והסטודנטיות כיום להנדסת חשמל או הנדסה מכנית, רואים עדיין מיעוט נשי לעומת רוב גברי. אך כשמסתכלים על אוכלוסיית הנדסה ביו-רפואית או הנדסת תעשייה וניהול (יש לי סוד בשבילכן.ם: המתמטיקה היא אותה מתמטיקה! ששש…), האוכלוסיה שם די מאוזנת מבחינת גברים-נשים. בשורה התחתונה: נעשתה דרך, אך יש עוד דרך רבה לעבור. שלא לדבר על הפרשי השכר. נושא לפוסט בפני עצמו.

אשא עיני

כשהייתי בתיכון במגמת מחשבים, היינו שלוש בנות בלבד מתוך רוב מוחלט של בנים. המורה דווקא היתה אישה, והיה לה מנהג להתחיל את השיעור רק כאשר שלושתינו נכנסנו לכיתה. מוזר, עד עכשיו לא חשבתי על זה, אבל אולי היתה זו דרכה לגרום לנו להרגיש עוצמתיות על אף מספרנו המצומצם. כשהסתכלנו ימינה ושמאלה, ראינו איך הבנים ממלאים את שאר שולחנות הכיתה. אין לי רקע נרחב בתאוריות מתחום פמיניזם ומגדר, אך לעומת זאת במספרים אני כן קצת מבינה. בגיל ההתבגרות, כשחשוב כל-כך להיות מיוחדים ובה בעת גם בדיוק כמו כולם, זה קריטי שתהינה בנות מאותה קבוצת גיל שאפשר להזדהות איתן. אם במגמה לומדות שלוש בנות ועוד עשרים ושבעה בנים, לא קשה לקבוע למי יהיה קל יותר להרגיש "אני בסדר, יש לי אישור".

להיות אישה בתעשייה גברית

סיטואציות שנשים חוות ביום-יום שלהן כחלק מתעשייה שהיא רובה גברית, הן סיטואציות שקופות לרוב הגברים. לדוגמא, יש לי תחביב קטן שאני מטפחת, והוא חישוב אחוז הנשים בישיבות בהן אני משתתפת בעבודה. מהמדגם הלא מייצג שלי, הממוצע הוא לרוב כ-20% (ואני חושבת שפרגנתי בסך הכל עם הנתון הזה). זה נתון די מבאס. התרגלתי, להיות במיעוט לא מרגיש לי זר, אך המצב הזה עדיין דורש ממני אקסטרא מאמץ (אפילו קטן) בכל התנהלות. ה-small talk בפינת הקפה, ישיבות, פרוייקטים שיש לקדם, הצגה של תוצאות, לכל סיטואציה נוספת עוד שכבה של מורכבות.

דברי בציונים גברת, דברי במספרים

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2017 היוו הנשים 34.4% בלבד מעובדי תעשיית ההייטק. נתון זה כולל בתוכו את מכלול התפקידים, כך שלא מדובר רק בתפקידים טכנולוגיים מובהקים אלא גם בתפקידים כמו שיווק, כספים וכו'. במסמך סופר חשוב שפורסם על ידי המועצה הלאומית לכלכלה ב-2017, סוקרות הכלכלניות נילי בן טובים ונעם קוסט את מצב הסטודנטיות במקצועות ההייטק בישראל. הן מדברות על תופעת "הצינור הדולף" כהגדרתן, תופעה בה ישנה ירידה דרמטית מנתון של 47% ניגשות לבחינת הבגרות במתמטיקה 5 יחידות מתוך כלל הניגשים, דרך 36% ניגשות בפיזיקה ו-32% במחשבים, ועד ל21% נשים בלבד במקצועות ההייטק בשלב האקדמי. הן מנסות להסביר במסמך את הסיבות לזליגה העצומה הזו באחוזי הנשים בתחומים הטכנולוגיים, ואף מציעות פתרונות מתוך תכניות בארץ ובעולם. ממליצה בחום למעוניינות בקריאה נוספת.

יש כבר יותר נשים בתעשייה, למה צריך פמיניזם?

זה בהחלט נכון שיש יותר נשים מבשנים עברו בתפקידים טכנולוגיים, ויכול להיות שחלקן גם מרגישות שם נהדר מכל בחינה. ועדיין, על מנת שהאפשרויות יהיו באמת פתוחות בפני כל המגדרים בצורה שווה, משהו בתודעה הכללית צריך להשתנות. שבחורה צעירה תרגיש לגיטימי לבחור בהנדסת חשמל כמו הבחירה בביולוגיה (למה ביולוגיה זה כל כך נשי?!) ושתלמידות תיכון ירגישו שאין חריגות בלימודי פיזיקה או מחשבים. מהסיבות האלו, פמיניזם הוא חלק בלתי נפרד מהתוכן של טכנופילית.

אהבתן את הפוסט? הרשמו כאן ומבטיחה לעדכן:

*הפוסט נכתב בלשון נקבה אך מיועד לנשים, גברים ומגדרים אחרים בצורה שווה.