ראש השנה הוא זמן מצוין לתת מקום ולהוקיר, וגם לקבל השראה מכל אותן נשים שהעזו להיות האישה הראשונה בתחומן, פרצו את הדרך והראו את הכיוון. נזכור ש"נשים מנומסות לא עושות היסטוריה", כפי שציינה בחכמה הפרופ' להיסטוריה מהרווארד לורל תאצ'ר אורליך. נשים שרצו ללמוד, לעסוק במדע או ברפואה נאלצו לרוב להסתתר, ולבחור בדרכים עקלקלות על מנת לרכוש את הידע. אפילו במחיר של סיכון עצמי.

 

ראשונות בהיסטוריה

האישה הראשונה בחלל: ולנטינה טרשקובה

האישה הראשונה שטסה לחלל, בשנת 1963. בטיסתה זו שהתה כשבעים ואחת שעות בחלל, יותר מסכום שעותיהם בחלל של כל האסטרונאוטים האמריקאים עד לאותה טיסה. האמריקאים פיגרו הרבה אחרי הרוסים כאשר רק בשנת 1978 נבחרו נשים כחלק מנבחרת של שלושים וחמישה אסטרונאוטים למשימת החלל הבאה. ממש לאחרונה, ב-25 לספטמבר 2019, שוגרה לראשונה אסטרונאוטית ממוצא ישראלי, ג'סיקה מאיר, (טוב נו, אמריקאית שאביה ישראלי, בלי קטנוניות בבקשה) למשימה בחלל. אורכה של משימתה של מאיר בחלל מתוכננת לארוך כחצי שנה. מוזמנות ומוזמנים לעקוב אחר פעילותה של ג'סיקה כאן.

 

הרופאה הראשונה: אליזבת בלקוול

הרופאה הראשונה. סיפורה של בלקוול מדגים בצורה מייצגת את הקשיים העצומים בהם נתקלו נשים ששאפו לעסוק במדע או ברפואה במאה התשע עשרה. בלקוול נולדה באנגליה בשנת 1821, ובשנות הארבעים של אותה שנה עברה לפילדלפיה שם ניסתה להתקבל ללימודי רפואה ללא הצלחה בגלל מגדרה. בשנת 1847 התקבלה בסוג של טעות ללימודים במכללת ג'נבה, לאחר שכל הסטודנטים הגברים הצביעו בעדה כבדיחה וכך למעשה התקבלה. כמובן שהקבלה ללימודים היתה רק הראשונה במסכת של קשיים רבים על רקע מגדרי, אך למרות הקשיים סיימה בשנת 1849 בהצלחה את לימודיה והפכה לרופאה הראשונה בארצות הברית.

כיום בישראל 55% מהסטודנטיות והסטודנטים לרפואה הן נשים, זאת לעומת 30% בלבד בשנות השמונים, כך שהפער המגדרי ההיסטורי נסגר למרבה השמחה. אבל, שכר הרופאות נמוך בכ-33% (!!!) מזה של הגברים, כך שהדרך לשיוויון עוד ארוכה.

 

האישה הראשונה לזכות בנובל כפול: מארי קירי

המדענית הראשונה והאדם היחיד שזכתה בשני פרסי נובל בשני תחומים מדעיים שונים. בשנת 1903 זכתה בפרס נובל בפיזיקה על תופעת הקרינה, ובשנת 1911 זכתה בפרס נובל לכימיה על גילוי הרדיום והפולוניום, ועל חקר הרדיום.

מארי קירי, אחת מהמדעניות המבריקות שידעה האנושות, נאלצה לרכוש את השכלתה האקדמית בסתר, בשעות הלילה במיקומים סודיים על מנת לא להיתפס ע"י מרגליה של האימפריה הרוסית.

 

האישה הראשונה שרצה מרתון: קתרין סוויצר

אצנית המרתון הראשונה. רצה במרתון בוסטון בשנת 1967 כאצנית רשמית (וזה לא היה כ"כ מזמן כשחושבות על זה), למרות האיסור על נשים להשתתף באירועי ספורט מסוג זה. משהתגלה כי אישה משתתפת, ניסו מארגני התחרות להוריד אותה פיזית מהמסלול בהמלך הריצה. הדבר לא עלה בידם, וסוויצר סיימה את המרתון. והיום.. מי שלא רצה בעצמה או מכירה לפחות אישה אחת שרצה ומשתתפת בתחרויות שתרים יד.

 

 

ראשונות בהיסטוריה מקומית

הישראלית הראשונה שזכתה בנובל: עדה יונת

הישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל בכימיה, בשנת 2009. מתמחה בתחום קריסטלוגרפיה של חלבונים, ובמיוחד בחקר מבנה הריבוזום, בעקבותיו זכתה בפרס היוקרתי. יונת יסדה בשנות השבעים במכון וויצמן למדע את המעבדה הראשונה והיחידה במשך כעשור לקריסטלוגרפיה של חלבונים, שם היא חוקרת עד היום. במקביל לפעילותה כראש מעבדה, שותפה יונת למפעלי חקר רבים בארץ ובעולם.

 

ראשת הממשלה הראשונה: גולדה מאיר

ראשת הממשלה הראשונה והיחידה בינתיים של ישראל, והשלישית בעולם. לפני הבחרה כיהנה גם כשרת העבודה ושרת החוץ. בשנות פעילותה, כלומר שנות הארבעים עד שנות השבעים, היו כעשר נשים בממוצע בלבד בכנסת ישראל. אם נביט כיום בפתחה של שנת תש"פ על אחוזי הנציגות הנשית בכנסת שלנו, נראה שהמצב אמנם השתפר, אך עדיין די עגום לימינו עם עשרים ושתיים נשים בלבד, כלומר מעט יותר משישית מכלל חברות וחברי הכנסת. שלא לדבר על אישה שנמצאת בפוציזיה ריאלית לראשות ממשלה בעשור הקרוב. והלוואי שנתבדה.

 

השופטת הראשונה: אוגניה ויגודרוב

השופטת הראשונה בישראל, מונתה לשופטת בית משפט השלום בחיפה בשנת 1948. נראה שבתחום המשפט יש כיום שיוויון מגדרי, כאשר מספר השופטות שווה פחות או יותר למספר השופטים. מפתיע ומשמח לראות שבתפקיד כה בכיר ומשמעותי מכהנות נשים באחוזים זהים לגברים, דבר שבתחומים מבוקשים אחרים עדיין רחוק מלהתקיים. למשל בתחום ההייטק, עומד מספר הנשים במקרה הטוב על כרבע מסך המועסקות והמועסקים, וגם שם לא ברור האם מדובר בתפקידי ליבה או בתפקידי מעטפת.

 

להיות האישה הראשונה

נכון שבימינו עדיין רב המרחק משוויון מגדרי בתחום העיסוק, היוקרה והמעמד. ועדיין, האפשרויות שעומדות בפנינו השתפרו לאין ערוך לעומת עשרות שנים בודדות אחורה, שלא לדבר על מאה או מאתיים שנה. הנשים פורצות הדרך עשו זאת בסביבה בה המושגים של אישה רופאה או אישה שעוסקת במדע פשוט לא היו קיימים. אותן נשים בראו מציאות חדשה תוך כדי סיכון חייהן, מכיוון שהעיסוק בתחומים שנחשבו לגברים בלבד עד לאותה תקופה היו כה מוקצים. נזכור שעשו זאת על אפם ועל חמתם, וכעת, על אחת כמה וכמה. ושתהיה לנו שנה טובה.

 

אהבתן את הפוסט? מוזמנות לעקוב אחרי בפייסבוק, באינסטגרם ובטלגרם, או להרשם כאן ומבטיחה לעדכן אתכן בפוסטים חדשים:

*הפוסט נכתב בלשון נקבה אך מיועד לנשים, גברים ומגדרים אחרים בצורה שווה.

3 Replies to “ראשונות”

  1. אחלה פוסט!
    רוצה רק להוסיף שנכון להיום 2019, יש 0 נשים חרדיות במוקדי קבלת ההחלטות. במקומי ובארצי.
    ויש עדיין 2 מפלגות גדולות, שמסרבות להכניס נשים *בהגדרה*.
    הדרך ארוכה אך לא נתייאש.

    1. הי הילה,
      אין ספק שהנשים החרדיות הוא ציבור שאיננו מיוצג כמעט בכלל בפוליטיקה הישראלית.
      תקום לנו מפלגה על מנת לייצג את הקהל הזה בקרוב? מעניין לראות, זו תהיה מהפכה של ממש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.