technofeelit 
חוקי ניוטון הם חוקי היסוד של המכניקה הקלאסית, והם אכן נכונים בקירוב עבור גופים גדולים יחסית שנעים במהירויות לא גבוהות. אני באופן אישי מאוד אוהבת את החוקים האלו, מכיוון שמעבר לחוכמה הפיזיקלית שבהם, יש בהם גם הרבה חוכמת חיים. הקוראת המנומסת תרים עכשיו גבה ותשאל, WTF הקשר בין פיזיקה לחיים עצמם? ובכן, פיזיקה היא החיים עצמם! הסברים מגיעים מיד, ומי שרוצה להרחיב מעבר אפשר כאן.
חוקי ניוטון, החוק הראשון
"גוף ששקול הכוחות עליו שווה לאפס יתמיד במצבו."
גוף: כל עצם פיזי בעולם.
שקול הכוחות: סך כל הכוחות הפועלים על אותו עצם. לדוגמא, כוח הכבידה מפעיל על הגוף כוח כלפי מטה. באותו זמן, אם נניח שהגוף נדחף לכיוון מסוים, פועל עליו כוח נוסף באותו כיוון שאליו מתבצעת הדחיפה. שקול הכוחות הוא תוצאה של סכימת כל הכוחות שמופעלים על גוף מסויים. הכוונה בסכימה היא לסכימה ווקטורית. כלומר, סכימה של כוחות שיש להם גם ערך של כוח, וגם ערך של כיוון, שזו למעשה המשמעות של המושג ווקטור. ולכן, אם על גוף יופעלו כוחות שווים בכיוונים מנוגדים, הם יבטלו אחד את השני, ובמקרה הזה אכן שקול הכוחות על הגוף יהיה שווה לאפס. הגוף "ירגיש" כאילו לא פועל עליו למעשה כוח.
יתמיד במצבו: הכוונה היא לכך שהגוף ימשיך "לעשות" את מה שעשה לפני כן, ולא ישנה את התנהגותו. אם הגוף עמד במקום, הוא ימשיך לעמוד במקומו. אם הגוף נע בכיוון מסוים במהירות קבועה, הוא ימשיך לנוע לאותו הכיוון באותה מהירות.
איך גוף עם שקול כוחות אפס יכול להיות בתנועה?
כדי לענות על השאלה שאכן ההבנה שלה לא אינטואיטיבית, אענה בדוגמא. נדמיין משטח חלק לחלוטין ואינסופי (כמובן שאין משטח כזה במציאות), שאם נניח עליו חפץ וניתן לו דחיפה, הוא ימשיך לנוע בכיוון הדחיפה עד אינסוף. מדוע? מכיוון שהפעלנו כוח רגעי שנתן לחפץ מהירות מסויימת, ורגע לאחר מכן הוא נשאר באותה מהירות כי אין מה שיעצור אותו. אז למעשה שקול הכוחות שווה לאפס, אך הגוף עדיין נמצא בתנועה.
מה לראשון בחוקי ניוטון ולחיים?
המשמעות של הראשון בחוקי ניוטון הוא ששינוי דורש כוחות. כלומר, אם נחזור לדוגמת העצם שנע במהירות קבועה עד אינסוף, העצם ימשיך לנוע באותה מהירות ובאותו כיוון לנצח, אלא אם כן יופעל עליו כוח נוסף. לדוגמא, אם ניתן לאותו עצם דחיפה קטנה באחד הצדדים, הוא ישנה את כיוון תנועתו. וכך גם אצלנו העצמים האנושיים. אם "שקול הכוחות" שפועל שווה לאפס, אנחנו נתמיד במצבנו. כלומר, מה שהיה הוא שיהיה. נלך לאותה עבודה, ננהג על-פי אותם הרגלים ודפוסים, ונצפה לאותן תוצאות בחיינו האישיים והמקצועיים. לעומת זאת אם נשקיע כוח, שקול הכוחות שפועל עלינו כבר לא יהיה שווה לאפס, ונוכל לצפות לתוצאות שונות (רצויות או לא רצויות בעינינו).
שינוי דורש השקעת כוחות
תמיד כאשר רוצים לעשות שינוי, הדבר כרוך בהשקעת כוחות. כוחות נפשיים, כוחות מחשבה, כוחות ביצוע. מי שממשיכים "לשייט" להם בעולם בלי השקעת כוחות, ששקול הכוחות עליהם שווה לאפס, הם אלו שגם לא יצפו לשינוי. יתכן שיש תקופות מסויימות שזה מתאים. אבל, לרוב יש לנו דברים שנרצה להשיג, עבודה לעשות, מטרות לקדם. לכן גם שינויים כדאי לתכנן מבחינת הכוחות הזמינים לנו. בתקופות מרובות שינויים יתכן וכדאי לדרג מטרות פחות חשובות כרגע, כדי שלא נקרוס מרוב השקעת כוחות. אני אוהבת מאוד לחשוב על הראשון בחוקי ניוטון, מפני שהוא מזכיר לי שכדי לצאת מאזור הנוחות תמיד יש להשקיע כוחות, ולפחות אותי המחשבה הזו מדרבנת לפעולה.
חוקי ניוטון, החוק השני
F=ma או "כוח שווה למסה כפול התאוצה".
בניגוד לראשון בחוקי ניוטון, שם שקול הכוחות שווה לאפס, כאן פועל כוח שקול בכיוון מסוים. ככל שנשקיע יותר כוח, ובהנתן שהגוף הוא בעל מסה קבועה m, כך הגוף יאיץ, כלומר ישנה את מהירותו.
מה לשני בחוקי ניוטון ולחיים?
בניגוד לחוק הראשון, כאן מדובר על כך שככל שנשקיע כוח, כך נוכל לשנות את המהירות של הגוף. כלומר, אם יש לנו פרוייקט, נצטרך להשקיע בו כוח כדי שהוא יאיץ קדימה. ככל שמסת הפרוייקט שלנו גדולה יותר, כך נצטרך להגדיל את הכוח המושקע על מנת להאיץ אותו. פרוייקט קטן השקעה קטנה, פרוייקט גדול השקעה גדולה.
נקיון על מנת להגיע להתקדמות
תאוצה כפי שהיא יכולה להיות חיובית, היא יכולה להיות גם שלילית. כלומר, משפיעה על הגוף בצורה של האטה או עיכוב. לכן לצורך העניין גם גוף ששקול הכוחות עליו שווה לאפס כמו בחוק הראשון, והוא נמצא למעשה במצב של מערכת מאוזנת, יכול לפעול עליו כוח שלילי שיביא להאטת תנועתו שהיתה במהירות קבועה. בשיטת ימימה לחשיבה הכרתית, מדובר על העומס הנפשי במובן של הדברים שמעכבים אותנו נפשית, כחוסם את הנפש והגוף שהם המערכת מלתפקד בצורה מאוזנת. במהלך התרגול של שיטת ימימה הלומדת מתרגלת בניית מבני נפש יציבים ש"יתנו קונטרה" לעומס ויחזירו למערכת את יציבותה, כלומר מצב בו שקול הכוחות של הנפש שווה לאפס, או מצב בו הכוחות שידם על העליונה הם הכוחות החיוביים.
חוקי ניוטון, החוק השלישי
"גוף המפעיל כוח על גוף אחר, יופעל עליו כוח השווה בעוצמתו אך מנוגד בכיוונו על ידי הגוף השני"
זהו חוק העוסק בפעולה ובתגובה. אם נדחף קיר בכוח מסויים, נחוש דחיפה חזרה מהקיר באותו כוח אך בכיוון מנוגד, כלומר בכיווננו. ככל שנדחף חזק יותר, כך הקיר "ידחף" אותנו חזק יותר בחזרה. כך לגבי כל עצם, כאשר נפעיל כוח, יופעל עלינו מהעצם כוח זהה אך בכיוון ההפוך. כוחות אלו לא מבטלים אחד את השני על אף שהם זהים בכיוונים מנוגדים, וזאת מפני שהם מופעלים על ידי שני גופים שונים.
מה לשלישי בחוקי ניוטון ולחיים?
לעיתים כאשר אנו ניצבים בפני אתגר או קושי, הנטייה היא להכנס בו "ראש בראש". הרבה פעמים נגלה שככל שנפעיל יותר כוח, כך ניתקל ביותר התנגדות. הפתרון במקרה הזה (הלא פיזיקלי) יהיה לרוב בדרכים עקיפות, שלכאורה אינן מביאות אותנו באופן ישיר לפתרון. לדוגמא במערכות יחסים, או אפילו במערכת יחסים עם האדם החשוב לנו ביותר, עם עצמנו. כאשר נתקלות בקושי פנימי, דבר שנראה שמרוב שהוא קשה ועמוק לא נצליח לשנות, דווקא צעדים קטנים שהם לא בהכרח בכיוון הישיר של הבעיה, עשויים להוביל אותנו לאט לאט אל הפתרון.
פשטות ומורכבות
כמו בחיים, חוקים בסיסיים אלו נכונים פיזיקלית רק בקירוב, ופעמים רבות הם טובים דיים על מנת לתאר מערכת בקווים גסים. עם זאת, כשנכנסים לדקויות רואים שישנם עוד גורמים רבים במערכת שתורמים את חלקם, ולכן גורמים לסטייה משלושת החוקים האלו. ועדיין, אני נעזרת בחוקים האלו להבנת מצבים ותמונה כללית, ובהחלט ניתן לאמר שהם מסייעים לי רבות לראות את התמונה הגדולה ולהבין מגמות.
אהבתן את הפוסט? מוזמנות לעקוב אחרי בפייסבוק, באינסטגרם ובטלגרם, או להרשם כאן ומבטיחה לעדכן אתכן בפוסטים חדשים:
*הפוסט נכתב בלשון נקבה אך מיועד לנשים, גברים ומגדרים אחרים בצורה שווה.
